הפתן השחור, המוכר בשמו המדעי Walterinnesia aegyptia, הוא ללא ספק אחד הזוחלים המרתקים והמסוכנים ביותר בארצנו. זהו נחש ארסי השייך למשפחת הפתניים, אותה משפחה מפורסמת הכוללת גם את נחשי הקוברה בעולם. בניגוד לנחשים ארסיים אחרים בישראל כמו הצפע המצוי המאופיינים בראש משולש ובולט, מבנה גופו של הפתן השחור שונה לחלוטין ועלול להטעות גם אנשים המכירים זוחלים באופן שטחי.
אחד המאפיינים הבולטים של הפתן השחור הוא צבעו. גופו עוטה גוון שחור פחם מבריק ובוהק לכל אורכו, ללא כל דוגמאות או כתמים בצבעים אחרים. קשקשיו חלקים מאוד, מה שמעניק לו מראה כמעט מלוטש תחת תאורה ישירה. אורכו הממוצע של פרט בוגר נע סביב המטר אחד, אם כי תועדו גם פרטים שהגיעו לאורך של מטר ושלושים סנטימטרים. ראשו צר יחסית ואינו נבדל בבירור מהצוואר, עובדה הגורמת לו להיראות פחות מאיים בעיני מתבונן שאינו מנוסה.
הפתן השחור מותאם בצורה פנומנלית לחיים בסביבה צחיחה וקשה. הוא נפוץ בעיקר באזורים המדבריים והחצי מדבריים של ישראל. ניתן למצוא אותו לאורך בקעת הירדן, במדבר יהודה, בנגב ובאזור הערבה. הוא מעדיף אזורים סלעיים, נאות מדבר, ואזורים בהם קיימת צמחייה פזורה המאפשרת לו להסתתר.
מבחינת שעות הפעילות שלו, מדובר בנחש שהוא פעיל לילה מובהק. בשעות היום החמות הוא מסתתר במחילות של מכרסמים נטושות, תחת סלעים כבדים או בנקיקים עמוקים כדי להימנע מהחום העז של המדבר. עם רדת החשיכה והתקררות הקרקע, הוא יוצא ממקום מסתורו בחיפוש אחר מזון. תזונתו מבוססת בעיקר על קרפדות (שהוא עמיד במיוחד לרעלן העור שלהן), לטאות, ציפורים קטנות המקננות על הקרקע, נחשים אחרים ומכרסמים קטנים.
הבלבול הנפוץ ביותר בישראל, שעליו לעיתים קמים ונופלים חיי אדם וחיות בר, הוא ההבחנה בין הפתן השחור לבין הזעמן השחור. הזעמן השחור (Dolichophis jugularis) הוא הנחש הארוך ביותר בישראל, והוא יכול להגיע לאורך מדהים של עד שלושה מטרים. למרות שמו המרתיע וצבעו השחור העז בבגרותו, מדובר בנחש שאינו ארסי כלל והוא נחשב לאחד החברים הטובים ביותר של החקלאים ובני האדם, שכן הוא טורף כמויות עצומות של חולדות ועכברים.
חשוב מאוד להבין כי כל נחשי הבר בישראל, ארסיים ולא ארסיים כאחד, מוגדרים כחיית בר מוגנת על פי חוק על ידי רשות הטבע והגנים. פגיעה בהם, הריגתם או לכידתם ללא היתר מהווה עבירה פלילית. לכן, בכל מקרה של זיהוי נחש, יש לפעול בצורה חוקית ובטוחה.
כדי לעשות סדר בבלבול, ריכזנו עבורכם את ההבדלים המהותיים ביותר בין שני המינים הללו. אף על פי שאין אנו ממליצים להתקרב כדי לבחון את ההבדלים מקרוב, הכרתם יכולה לסייע לכם למסור תיאור מדויק יותר ללוכד הנחשים בטלפון.
| מאפיין ההשוואה | פתן שחור (ארסי) | זעמן שחור (לא ארסי) |
|---|---|---|
| אזור תפוצה גיאוגרפי | אזורי מדבר, ערבה, בקעת הירדן ומדבר יהודה | מרכז הארץ, צפון, שפלה ואזורים ים תיכוניים |
| שעות פעילות | פעיל לילה מובהק | פעיל יום, אוהב להתחמם בשמש |
| מבנה הקשקשים והברק | קשקשים חלקים מאוד, ברק חזק כמו פלסטיק שחור | קשקשים מעט מחוספסים, צבע שחור פחם עמוק פחות מבריק |
| אורך מקסימלי | עד 1.3 מטרים (נחש קצר יחסית) | עד 3 מטרים (נחש ארוך ומרשים) |
| מראה הצעירים | בוקעים מהביצה בצבע שחור מלא | בוקעים בצבע אפרפר עם נקודות, משחירים בגיל שלוש |
ארסו של הפתן השחור הוא ייחודי בנוף הארצישראלי. בעוד שרוב הנחשים הארסיים בישראל (כמו הצפע או האפעה) מצוידים בארס הפוגע במערכת הדם וברקמות (המוטוקסי), ארסו של הפתן השחור הוא בעיקרו פוגע במערכת העצבים (נוירוטוקסי). הכשה של פתן שחור עלולה להוביל לתסמינים נוירולוגיים קשים הכוללים צניחת עפעפיים, קשיי נשימה, שיתוק שרירים ובמקרים קיצוניים שאינם מקבלים טיפול רפואי מהיר, אף למוות כתוצאה משיתוק שרירי הנשימה.
אם חלילה התרחשה הכשה, ההתנהלות בדקות הראשונות היא קריטית. טיפול בהכשת נחש נכון יכול להציל חיים. ראשית, יש להרחיק את הנפגע מהנחש למקום בטוח ולהזעיק מיד את מגן דוד אדום. הכלל החשוב ביותר הוא שמירה על מנוחה מוחלטת של הנפגע. כל תנועה מיותרת, ריצה או פאניקה מגבירים את קצב פעימות הלב ומאיצים את התפשטות הארס במערכת הלימפה והדם.
יש לקבע את הגפה המוכשת בדיוק כפי שמקבעים שבר, כדי למנוע תזוזה. אסור בתכלית האיסור לחתוך את פצע ההכשה, אסור לנסות למצוץ את הארס בשום דרך, ואסור להניח חסם עורקים. פעולות אלו, שהיו נהוגות בעבר, הוכחו רפואית כגורמות לנזק חמור הרבה יותר ואף עלולות להוביל לקטיעת הגפה. אם אפשר, מומלץ לצלם את הנחש ממרחק בטוח כדי להראות לצוות הרפואי בבית החולים, אך אין לרדוף אחריו לשם כך.
הניסיון לטפל בנחש שחור באופן עצמאי הוא מתכון לאסון. אנשים רבים נוטים לחשוב שאם הם יקחו מטאטא או מקל ארוך הם יוכלו לגרש את הנחש מהגינה או מהבית. המציאות היא שרוב מקרי ההכשות מתרחשים בדיוק ברגעים הללו, כאשר אדם לא מיומן מנסה להתעמת עם נחש שמרגיש מאוים ונאלץ לתקוף מתוך הגנה עצמית.
לכידת נחשים היא מקצוע הדורש הכשרה ארוכה, היכרות מעמיקה עם התנהגות הזוחלים והכי חשוב רישיון רשמי מטעם רשות הטבע והגנים. הזמנת מדביר מוסמך ולוכד מורשה מבטיחה לא רק את ביטחונכם האישי, אלא גם את שלום הנחש, שיועבר לשמורת טבע מרוחקת ויוכל להמשיך את תפקידו האקולוגי החשוב בטבע.
לוכד נחשים מיומן מגיע לשטח מצויד בציוד מגן מתאים ובכלים ייעודיים. הכלי המרכזי הוא מלקחי לכידה (מצבט נחשים) או וו הרמה מיוחד המאפשר שליטה מלאה על גוף הנחש ושמירת מרחק ביטחון מהראש. הלוכד יודע כיצד לקרוא את תנועות הגוף של הנחש, מתי לגשת ומתי להמתין. לאחר שהנחש נתפס בבטחה, הוא מוכנס לתוך שק בד מאובטח או קופסה ייעודית הניתנת לנעילה.
חלק בלתי נפרד מעבודתו של הלוכד הוא סריקה מקצועית של השטח גם לאחר הלכידה. הלוכד יבדוק האם קיימים מקומות מסתור פוטנציאליים נוספים בחצר, ימליץ על גיזום צמחייה סבוכה, פינוי גרוטאות ופסולת בניין, ויסביר כיצד ניתן למנוע מנחשים נוספים להיכנס לשטח הבית בעתיד. לעיתים קרובות, הימצאות נחשים מעידה על קיומה של בעיית מכרסמים, וייתכן שיהיה צורך לשלב גם טיפול מקצועי נגד עכברים או חולדות כדי להעלים את מקור המשיכה העיקרי של הנחשים למקום.
בין אם מדובר בזעמן שחור מועיל שמטייל לכם בחצר במרכז הארץ, ובין אם מדובר בפתן שחור ארסי ונסתר שפגשתם בטיול בדרום, הכלל נשאר זהה אל תקחו את החוק ואת החיים שלכם לידיים. זוחלים אלו הם חלק בלתי נפרד וחשוב מהמערכת האקולוגית של ישראל, אך מקומם אינו בתוך סביבת המגורים שלנו. הקפדה על סדר וניקיון בחצרות, מניעת הצטברות פסולת והדברת מכרסמים יפחיתו משמעותית את הסיכוי לביקור לא רצוי. במידה ונתקלתם בנחש, שמרו על מרחק ביטחון, אל תאבדו קשר עין, והזמינו מיד לוכד נחשים מורשה שיפתור את הבעיה בצורה הבטוחה והמקצועית ביותר.
