תקציר:
הכשת נחש היא מקרה חירום רפואי הדורש טיפול מיידי. במידה ונחש הכיש אדם, יש לשמור על קור רוח, למנוע תזוזה של הנפגע, לקרוא לעזרה רפואית ולפנותו במהירות לבית חולים – מבלי לנסות לשאוב ארס, לחתוך את המקום או לבצע פעולות מיותרות. זיהוי סוג הנחש, אם ניתן, יסייע לצוות הרפואי – אך אסור להתעכב לשם כך.
בישראל חיים עשרות מיני נחשים, אך רק תשעה מהם ארסיים – ובראשם הצפע הארץ־ישראלי שנחשב לאחראי למרבית מקרי ההכשה. אף על פי שמקרים של הכשות אינם תכופים, בכל קיץ מדווחים עשרות מקרים, לרוב באזורים כפריים, גינות, שטחים פתוחים ולעיתים גם בקרבת בתים פרטיים.
הכשה לא מטופלת בזמן עלולה להוביל לפגיעה רב-מערכתית, ולעיתים – לסכנת חיים ממשית.
מהם הסימנים להכשה?
במקרים רבים, הנפגע לא ראה את הנחש, ולכן יש לשים לב לסימנים גופניים:
שני סימני שיניים בצורת נקבים בעור, נפיחות מהירה, כאב חד במקום, אודם או שינוי צבע מקומי. לעיתים תתפתח גם תחושת חום, סחרחורת, הזעה, בחילה, דופק מהיר, קוצר נשימה או ירידת לחץ דם.
ילדים וקשישים נמצאים בסיכון גבוה יותר בשל משקל גוף נמוך ויכולת תגובה חלשה יותר של הגוף.
מה עושים מיד לאחר ההכשה?
הדבר החשוב ביותר הוא לא לאבד את העשתונות – ולפעול בצורה מסודרת:
- לעצור את התזוזה: יש להשכיב את הנפגע, לנסות להרגיע אותו ולמנוע תנועות מיותרות. תזוזה מגבירה את זרימת הדם ועלולה להאיץ את התפשטות הארס בגוף.
- לקרוא לעזרה רפואית מיד: יש להזמין אמבולנס או לפנות לבית החולים הקרוב בהקדם האפשרי.
- לקבע את האיבר שהוכש: במידת האפשר, יש להשאיר את האיבר נמוך מגובה הלב ולקבע אותו כך שלא יזוז.
- להסיר פריטים לוחצים: טבעות, שעונים או תכשיטים באזור ההכשה – עלולים להחמיר את הנפיחות. יש להסירם בזהירות.
- לא לשטוף את הפצע ולא לשאוב ארס: פעולות אלו אינן מועילות – ולעיתים אף מסוכנות. לא חותכים, לא שורפים, ולא מניחים קרח ישירות על המקום.
אם אפשר – ניתן לצלם את הנחש ממרחק בטוח או לתאר אותו לצוות הרפואי, אך בשום אופן אין לרדוף אחריו או לנסות ללכוד אותו.
מה קורה בבית החולים?
עם הגעת הנפגע לחדר המיון, הצוות הרפואי יבצע בדיקות מהירות לקביעת רמת הארס בדם, מצבו הכללי של הנפגע וסימנים קליניים. במידה ונקבע שמדובר בהכשה של נחש ארסי – יינתן נסיוב מתאים בהתאם לסוג הארס, ולעיתים תידרש אשפוז למעקב של מספר ימים.
מתן נסיוב חייב להתבצע בזהירות – כיוון שהוא עלול לגרום לתגובה אלרגית בעצמו. לכן המינון מותאם באופן אישי, בהתאם לגיל, משקל, והתגובה הגופנית.
במקרים קלים יותר, בהם לא הייתה חדירה של ארס או שהכשה הייתה שטחית – הנפגע עשוי להשתחרר לאחר השגחה בלבד.
מה הסכנות של הכשת נחש?
הסכנה משתנה בהתאם לסוג הנחש, כמות הארס שהוחדרה, מיקום ההכשה וגיל הנפגע. עם זאת, כל הכשה נחשבת למקרה חירום ודורשת התייחסות מיידית.
סכנות אפשריות כוללות:
קריסת מערכות, פגיעה בכבד או בכליות, שטפי דם פנימיים, בצקות, תגובה אלרגית מסכנת חיים (אנפילקסיס), זיהומים מקומיים, ואף נמק של הרקמה המוכשת.
זמן התגובה הוא קריטי – ככל שמקדימים לפנות לבית חולים, כך עולים הסיכויים למניעת נזק בלתי הפיך.
מה לא לעשות – טעויות נפוצות
- לא לחתוך את אזור ההכשה – זה אינו עוזר לשחרור הארס, ויוצר סיכון מוגבר לזיהום.
- לא למצוץ את הארס – פעולה זו לא מסייעת ויכולה לחשוף את האדם המושיט עזרה לפגיעה בעצמו.
- לא להניח קרח ישירות – קרח עלול להחמיר את הנזק לרקמה המקומית.
- לא לתת לנפגע ללכת בכוחות עצמו – תזוזה מגבירה את קצב פיזור הארס.
מתי יש סיכוי גבוה יותר להיתקל בנחש?
נחשים פעילים בעיקר באביב ובקיץ, בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב. הסיכון גובר באזורים מדבריים, ליד שדות, בגינות לא מטופחות ובקרבת אבנים, גרוטאות או מחסנים נטושים.
גם אזורים עירוניים הסמוכים לשטח פתוח אינם חסינים. חשוב לנקוט באמצעי זהירות – במיוחד כשמדובר בילדים המשחקים בחוץ.
איך מונעים הכשה מראש?
מניעה מתחילה בסביבה: שמירה על גינה מטופחת, הסרת אבנים, גזם, גרוטאות ומקומות מסתור. מומלץ לנער בגדים, שמיכות או נעליים שנשארו בחוץ לפני שימוש, להימנע מהליכה יחפה באזורים לא מוארים, ולהקפיד לסגור פתחים בבית ובחצר.
ביישובים מועדים, ניתן לשקול התקנת רשתות למניעת חדירה של נחשים, ולוודא שלא קיימים מקומות שמושכים מכרסמים – שהם מקור המזון העיקרי של הנחשים.
